<h1>פסקי רבינו משה ב"ר יו"ט מלונדריש</h1>
<h2>דף לב.</h2>
יין תפוחים הנתון על שמרי יין נסך, אם [הגוי] המוכרו אומ' כן לפי תומו מותר, ונ' דיין תפוחים הנתון על שמרי יין אסור.
<h2>דף לד.</h2>
ור"ת אסר שמרי יין נסך אפיל' לאחר י"ב חדש.
<h2>דף נז.</h2>
הכיר בו שהוא יין כשנגע ונגע שלא בכונה, מותר בהנאה ואסור בשתייה.
<h2>דף נח.</h2>
ואם שתה גוי בכוס ולא נגע בידיו אסור.
<h2>דף נט:</h2>
פסקי מהר"ם קילור דיין נסך אסור בהנאה, אבל (אנן) יינן של ישר' שנתנסך מותר בהנאה, ולמזוג [לגוים] יין נסך אסור ומיין שלנו מותר, ומה שהתינוקות גויות נותנות לתינוקות לשתות יין נסך אין צריך למחות בידם, וגוי שהוציא ברזא ויצא מן היין מעט טופח בלא קילוח חמרא אסור, ולית הלכתא כרב פפא.
<h2>דף ס.</h2>
מעשה בא לפני הר"ר מנחם בחבית שכילה היין עד הברזא והגביה [הגוי] לבדו החבית ובאותו שעה משך ישר'[אל] הברזא וקלח היין בקנקנו של ישר', והתיר היין הנשאר בחבית ואסר את שיצא לחוץ.
פסק, אם [גוי] הרים קנקן של יין אפילו הכיר בו שהוא יין מותר אף בשתייה, אם הוא מכוסה פשיטא דלא אתי ליגע, אלא אף [אם] הוא מגולה ובלבד שלא קירקיש היין, אך אם מלא אסור משו' דילמא יגע בו.
<h2>דף ס:</h2>
והורה ר"ת [דגוי] מותר לסתום נקב אחד בנעורת ואע"ג דמשקה טופח כיון דאינו נוגע בהדיא אל היין, וגם [הגוי] המזיז ברזא התחוב בחבית [מותר], כיון שתחוב ודחוק והוא כמו יין הנתון בנוד שהגוי נוגע ביין על ידי העור שהוא רך.
כחו [של גוי] בחבו'[רין] כגון דמוריק אורוקי, אם הכיר בו שהוא יין אסור בשתייה. כחו של [גוי] שלא בחיבורין כגון זרק עץ ביין, מותר אפילו בשתייה אפילו אם נתכון.
<h2>דף סא:</h2>
כחו [של גוי] בחבו'[רין] כגון דמוריק אורוקי, אם הכיר בו שהוא יין אסור בשתייה. כחו של [גוי] שלא בחיבורין כגון זרק עץ ביין, מותר אפילו בשתייה אפילו אם נתכון.
<h2>דף סט.</h2>
חבית שיש בתוכה משקי' או שמן ונפל לתוכ' שרץ או עכבר שיעו' אחד מאלף והחבית והמשקין מותרים, פחות מאלף אסור והחבית אסור', ואם בקש לטהר הכלי הכניסהו לכבשן עד שיה' כבתחילה.
<h2>דף ע:</h2>
והתיר ר"ת לישר'[אל] ההולך חוץ לעיר למסור המפתח לשפחתו עד שיחזור.
<h2>דף עב:</h2>
שאלו את ר"ת על יין נסך מעט שנשאר בקנקן ועירבו אותו יין בחבית של יין כשר והיו בו מודיאות של יין, והשיב אם על ידי נצוק נתערב מותר דנצוק אינו חיבור, ואם היו מים בחבית כדי לבטל מעט יין שבקנקן אפילו נתערב בלא נצו'[ק] מותר, וכן הורגלתי בעירי לערב ג' כדי מים או ב' בכל חבית וחבית כדי להתיר על ידי סילוק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו, ואעפ"י שפסקתי סתם יין בס', ופי' בפסק מין במינו, לא סמכתי להתיר לא לי ולא לאחרי' אלא א"כ יש הפסד מרובה.
הק' מורי אבי מה שפסק רש"י לעיל בפר' ר' ישמעאל [ס"א ע"ב] לסוף פסקו, כחו של גוי על ידי חבור אם הכיר שהוא יין אסור, הלא פסק רש"י דהלכה כרב ששת גבי מערה מחבית לבור דמה שבחבית מותר, משום דכחו של גוי לא גזרו אלא על מה שיצתה לחוץ ומה שבפנים מותר, וצ"ל שיש חילוק בין מערה לשאינו מערה, וע"ק לי דמעיקר' פסק רש"י [כרב ששת] והדר פסק דהלכה כרב [הונא] דנצוק חיבור, ושוב דיקדקתי כשמתרגם רב ששת [גוי] המערה א"כ מיירי שאין יין נסך בבור, כי הטעם דעתה אסור משום כחו ולא משום נצוק. פסק דנצוק חבור כגון אם בשעה שהגוי נוגע ביין או בכוס אז שופך יין העליון לתוך התחתון שביד הגוי, אבל בענין אחר אין שפיכות יין ביין (איסור) [אוסר] הקילוח אם קלטו מן האויר.
<h2>דף עה.</h2>
וגבי ניגוב אין חילוק בין עפר לאפר.
<h2>דף עו.</h2>
הילכך דבר המבושל בכלי שאינו בן יומו מותר באכילה והקדירה אסורה, וטעם לפי שהקדירה היה בו איסור לכתחילה אבל המאכל לא נבלע בו איסור, ועוד דבתבשיל ליכ' למגזר [דילמא אכיל] כשנתבשל בבת יומ', דהא לא שכיח לבשולי בבת יומא הואיל ונאסר לכתחיל' אף כשאינו בת יומא.
